החלטה בתיק ת"א 1052-09

מונחות לפני שתי בקשות; האחת, בקשת התובעת לשינוי הרכב העירבון שעליה להפקיד בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות הנתבעים, ככל שהתביעה נגדם תדחה. השנייה, בקשת הנתבעים למתן זכות תגובה לבקשה שהגיש הצד השלישי ולעיכוב ביצוע החלטתי מיום 17.6.12.

1. הרקע הנדרש

על העובדות העומדות ביסוד התובענה שבכותרת עמדתי בהרחבה במסגרת החלטתי מיום 13.6.12 בבקשה לסילוקה על הסף של הודעה לצד שלישי שהגישו הנתבעים במסגרת התובענה שבכותרת. על כן, לא אשוב ואפרטן במסגרת החלטתי הנוכחית. אציין רק, כי המדובר בעסקה לייצוא שתילים שנקשרה בין התובעת, שהינה חברה זרה הרשומה באיי הבתולה, לבין הנתבעים, אשר רכשו את הסחורה מהצד השלישי. 

הן הנתבעים והן הצד השלישי הגישו בקשות לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, ככל שהתובענה נגדם תדחה. הצד השלישי ביקש, כי גם הנתבעים יחויבו בהפקדת  ערובה להבטחת הוצאותיהם, ככל שההודעה לצד שלישי תדחה. בהתאם להחלטת כב' השופט אורנשטיין מיום 18.11.09, אמורה הייתה התובעת להפקיד ערובה בסך 100,000 ש"ח להבטחת הוצאותיהם של הנתבעים והצד השלישי. הנתבעים, מצדם, חויבו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד השלישי בסך 35,000 ש"ח.

התובעת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת כב' השופט אורנשטיין, הבקשה נסבה הן על החיוב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, הן על החיוב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד השלישי (רע"א 19/10). לאור הגשת הערעור, ניתנה לתובעת ארכה להפקדת הערובה וזאת למשך 30 יום לאחר קבלת החלטת בית המשפט העליון.

בהחלטתו מיום 24.1.10 קבע בית המשפט העליון, כי אין כל יסוד לבקשת רשות הערעור ככל שעניינה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים וכי הדיון יתמקד אך בחיובה של התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד השלישי. בהחלטה מיום 16.4.12 קיבל בית המשפט העליון את עמדתה העקרונית של התובעת, כי אין מקום לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של צד שלישי. אולם, בית המשפט העליון לא מצא לנכון להפחית מסכום העירבון שנקבע, בסך 100,000 ש"ח וזאת לנוכח העובדה שסכום התביעה הינו בסך 2,842,985 ש"ח.

בינתיים, ביום 15.11.11, הגיש הצד השלישי בקשה לסילוקה של ההודעה לצד שלישי על הסף. בבקשה נטען, כי קיים פסק דין חלוט בתביעה שהגיש הצד השלישי כנגד הנתבעים, המקים מעשה בית דין ושבגינו ניתן לדחות את ההודעה לצד שלישי על הסף. המדובר בפסק דינו של בית משפט השלום בהרצלייה בת"א 908-06-07, שבמסגרתו התקבלה תביעת הצד השלישי לתשלום יתרת התמורה בגין הסחורה שסיפק לנתבעת 1 במסגרת העסקה נשוא ענייננו (להלן: " ההליך הקודם"). לחילופין, ביקש הצד השלישי כי הנתבעים יחויבו בהפקדת ערובה נוספת להבטחת הוצאותיו, זאת, בין היתר, בשים לב לעובדה שהנתבעת 1 הינה חדלת פירעון ואינה משלמת לצד השלישי את הסכום שנפסק לטובתו במסגרת ההליך הקודם.  

בהעדר תגובת הנתבעים לבקשה, התקבלה הבקשה על ידי כב' השופט א' בכר ביום 26.12.11 וההודעה לצד השלישי נדחתה על הסף. הנתבעים הגישו בקשה לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד וביום 15.2.12 קיבל כב' השופט בכר את הבקשה וההחלטה מיום 26.12.11 בוטלה, אולם זאת בכפוף לתשלום הוצאות בסך 15,000 ש"ח. כב' השופט בכר ציין בהחלטתו, כדלקמן:

"המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 15,000 ש"ח. מאחר והמבקשים "עשו לעצמם שבת" עם אי מתן תגובתם לבקשה המקורית, הם ישלמו הוצאות בקשה זו בתוך המועד למתן התגובה, שאם לא כן תבוטל החלטתי ופסה"ד ישוב על כנו.."

הנתבעים הגישו בקשות שונות במטרה לעכב את תשלום ההוצאות שנפסקו וזאת בטענה, כי ככל שיפסקו לטובתם הוצאות במסגרת הבקשה לסילוק ההודעה לצד שלישי על הסף, הם לא יוכלו לקזז הוצאות אלה כנגד ההוצאות שעליהם לשלם לצד השלישי, באשר לטענתם הצד השלישי הנו חדל פירעון. הצד השלישי טען כי אין מקום לבקשה, אולם הסכים כי סכום ההוצאות יופקד בקופת בית המשפט. בעקבות הסכמת הצד השלישי, הורה כב' השופט בכר ביום 5.3.12, כדלקמן:

"משקיימת הסכמה למעשה, יופקדו הוצאות החלטתי מתאריך 15.2.12 בסך 15,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש. עם מתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף יורה ביהמ"ש מה יעשה עם סכום זה בהתייחס בין היתר לתוצאה אליה יגיע בבקשת הסילוק ובהתייחס גם לבקשה זו שבפני עתה והצורך במתן תגובה לה ע"י המשיבה. ההפקדה תבוצע בתוך 3 ימים מהיום."

הנתבעים הפקידו את סכום ההוצאות בקופת בית המשפט וההחלטה בוטלה. בעקבות חובה של הנתבעת 1 לצד השלישי בגין ההליך הקודם, עוקל סכום ההוצאות על ידי לשכת ההוצאה לפועל.

לאחר שהתיק נקבע בפני, הגישו הנתבעים את תגובתם לבקשה והצד השלישי השיב לתגובה. כאמור, ביום 13.6.12 דחיתי את בקשת הצד השלישי לסילוקה על הסף של ההודעה לצד שלישי, אולם נעתרתי לבקשתו החלופית, להפקדת ערובה נוספת. זאת, בין היתר, בשים לב להחלטת בית המשפט העליון, שבמסגרתה נקבע כי הערובה בסך 100,000 ש"ח תבטיח את הוצאות הנתבעים בלבד.

בהחלטה נוספת מיום 17.6.12, אשר ניתנה בעקבות בקשת הצד השלישי, הורתי לגזברות להעביר את ההוצאות שנפסקו לטובת הצד השלישי והופקדו בקופת בית המשפט, בסך 15,000 ש"ח, ללשכת ההוצאה לפועל אשר עיקלה אותן.

בינתיים, בעקבות החלטת בית המשפט העליון, הגישה התובעת בקשה לשינוי הרכב העירבון, כך שסכום של 80,000 ש"ח יופקד במזומן והיתרה באמצעות המחאת זכות בסך 20,000 ש"ח בגין חובה של הנתבעת 1 לצד השלישי, על פי פסק הדין שניתן במסגרת ההליך הקודם, שהוא, כאמור, פסק הדין שמכוחו הגיש הצד השלישי את הבקשה לסילוקה על הסף של ההודעה לצד שלישי.

2. הבקשה למתן זכות תגובה ולעיכוב ביצוע החלטתי מיום 17.6.12

הנתבעים טוענים, כי לא היה מקום להחליט בבקשת הצד השלישי בעניין ההוצאות בסך 15,000 ש"ח, אשר הופקדו בקופת בית המשפט, ללא קבלת תגובתם בעניין. לטענתם, הסכום הנ"ל הופקד על ידם בעקבות ביטול פסק הדין שבמסגרתו התקבלה הבקשה לסילוק ההודעה לצד שלישי על הסף במעמד צד אחד. לשיטתם, משהבקשה לסילוק על הסף נדחתה, נשמט המסד לסכום האמור וזאת על פי החלטת כב' השופט בכר מיום 5.3.12, שלפיה היה על בית המשפט להורות מה יעשה בסכום הנ"ל, בין היתר בהתייחס לתוצאה שתקבע במסגרת הבקשה לסילוק.

הצד השלישי מתנגד לבקשה. לטענתו, כב' השופט בכר ביטל את פסק הדין וחייב את הנתבעים בהוצאות, כתנאי לביטול פסק הדין. ההוצאות הופקדו בקופת בית המשפט, לאור טענת הנתבעים, כי ככל שיפסקו לטובתם הוצאות, במסגרת הבקשה לסילוק הודעת הצד השלישי על הסף, הם לא יוכלו לקזז אותן, בשל מצבו הכספי הרעוע של הצד השלישי. לטענתו, משתם הדיון בבקשה לסילוק ההודעה לצד שלישי על הסף ולא נפסקו בגדרה הוצאות לטובת הנתבעים, אזי אין עוד עילה לעיכוב הכספים.

אין לי אלא הצר על כך שהנתבעים מצאו לנכון להגיש את הבקשה דנן. מהשתלשלות העניינים, כפי שפורטה לעיל ובהחלטתי מיום 13.6.12, ומתוך עיון בהחלטות כב' השופט בכר, שצוטטו לעיל, עולה, מפורשות, כי אין עוד כל עילה לעיכוב תשלום ההוצאות שנפסקו לטובת הצד השלישי בקופת בית המשפט.